יום שישי 12.2.2010, 9:30 בבוקר. נפגשים בכניסה לשמורת הטבע מכתש בארי. קפה ועוגה של בוקר ויוצאים לדרך.
בכניסה מצד שמאל יש אבן שמציינת את בית הקברות הזמני ללוחמי צה"ל שנפלו במבצע סיני ובמלחמת יום-הכיפורים ונקברו במקום, קבורה זמנית, לפני שהועברו לקבורה קבועה במקומות אחרים. ממשיכים בשביל העפר למכתש בארי. מרבדי פרחים בצבעים שונים. פותחים את המגדירים ומנסים לזהות את הפרחים השונים. בדרך אנחנו עוברים ליד שדה כלניות .לאחר שיצאנו מהמכתש, המשכנו עוד כ- 2 ק"מ עד נח'אביר (בארי הישנה). שם עשינו הפסקת מור"ק ושירת "כלניות".
הצג את שמורת בארי במפה גדולה יותר
קיבוץ בארי, הקרוי על-שמו של ברל כצנלסון, עלה על הקרקע על אדמות נח'ביר במוצאי יום כיפור (6.10.1946) במסגרת עליית 11 הישובים בנגב. לאחר מלחמת העצמאות עבר הקיבוץ שני ק"מ מזרחה, לאזור בו האדמה יותר משובחת. באתר המקורי נותר מגדל מים ובית הביטחון.
המשכנו בתוך נחל סחף בין שיחי הרותם הריחניים עד שהגענו לבוסתן: עצי שקמה עצומים, צבר, עצי תאנה, דקל וחורשת אקליפטוסים עם צל נהדר.
מהבוסתן צעדנו דרך חורשה עד לבית החרושת לגופרית. בית החרושת הוקם בשנת 1933 עי הגיאולוג הבריטי ויליאמס שגילה כאן מרבצי גופרית בזמן מלחמת העולם הראשונה. הגופרית נוצרת באגמים רדודים של מים מתוקים באקלים חם. נראה שבעבר היה באיזור זה אגם מסוג זה. הבריטים העסיקו במקום (ובמכרות הגופרית שממזרח לו) ערבים מעזה והם כרו כאן 10000 טונות של גופרית עד שבשנת 1946 המרבץ התמצה, אז ננטש המפעל.
משם לקחנו לכיוון בארי, ובדרך בשדות ראינו מחפורות שהקימו הבריטים כשחששו שהגרמניםיפלשו מכיוון דרום ויכבשו את ארץ-ישראל במלחמת העולם השניה (לפני הקרב באל-עלמיין).
אין כמו ארוחה וקפה לסיום טיול מקסים שהיה שילוב של טבע והיסטוריה, חברותא (תודה למתעדים) ומזג אויר נפלא.
להתראות בטיול חודש מרץ (שבת 20.3) בו נצפין לכנרת.
שלומית
