יום חמישי, 27 במאי 2010

גולן וגליל

כבר שבוע עבר מאז יצאנו קבוצה מאד מצומצמת (11) לסוף שבוע בצפון, אבל רק עכשו אני מוצאת זמן לכתוב. סוף השבוע היה מאד לא רגוע. הרבה אקשן וחוויות. כזה שאי אפשר לשכוח גם אחרי שנים רבות.
גלעד היטיב לתאר זאת:
עייפים אך מרוצים, אנחנו מודים לכל מי שבא, הלך, קרטע, זחל והגיע, הדליק, בישל ואפה, אכל ושתה, שר זמירות שבת שיכור או שלא, הביא סדין או שק"ש, ישן למרות הנחירות, נחר, לא ישן כל הלילה אבל קם בבוקר, חיכה, חיכה, חיכה, עד שכל האופניים עברו, לא אכל כלום בבוקר אבל הלך 14 ק"מ בחום מטורף, גם לאילו שסבו לאחור רק כדי לקבל את המגיעים בקפה קר, לאילו שהלכו בחום וטיפסו על קירות המצוק, שרו כל הדרך כמעט, הגיעו לקו הגמר ואכלו בשארית כוחם את הסנדביצ'ים של רמי וגם לכל מי שלא בא אבל תמך מרחוק.
תמונה אחת שווה אלף מילים וזה הרגע הכי קל שהיה ביומיים האחרונים!


אז מה היו לנו שם?
עלינו לרמה דרך חמת גדר. פיקניק בוקר (איך אפשר בלי יוגורט וגרנולה או קפה ומאפה) בעין תאופיק. השארנו את המכוניות בנטור ויצאנו לצעידה מעגלית
בשביל הגולן. ירדנו לנחל סמך, עשינו הפסקה למור"ק של דודי על מלחמת המים תחת הגשר הסורי, עברנו באום אל קנטיר, עליה חדה אך לא ארוכה וחזרה למכוניות. את הלילה העברנו בחאן ברמות בארוחת ערב של פויקה בניצוחה של מיכל , בשירה באחריות פיני, בלינה משותפת עם הרבה בירה ומצב רוח.
בשבת, השכמנו הרבה לפני המתוכנן. התקפלנו בזריזות כי שמענו שהיציאה מרמות נסגרת בגלל טריאטלון. היציאה החפוזה לא עזרה לנו כי בכל זאת נעצרנו ע"י שני שוטרים חביבים. העברנו איתם את הזמן ועודדנו את הרוכבים. בליווי משטרתי קצר נסעו למירון לתחילת המסלול (נקודה שכבר היינו בה כשירדנו מהמירון). הלכנו בשביל ישראל בנחל עמוד עליון. בעין תרון פיני, ניצה, יוכי ונעם סבו אחורה ושבעה אמיצים המשכנו עד סוף המסלול, שם חיכו ארבעתם עם קפה קר ובירות קרות. סיימנו את היום בארוחת צהרים של הסנדביצים של רמי. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים עד מאד.
וכך חרזה לנו פיני:
הנוחר של הערב צופה במונדיאל
אך אם יתמזל לי המזל
ארדם לפניו ואחלום על פויקה ובירה
על דרך יפה שכף רגלי לא הכירה
אך אופס..זה לא יקרה כי בינתיים
הנוחר של הערב עצם כבר עיניים...

תודה לגלעד ונעם הצלמים שצילומיהם משולבים(למי שלא שם לב).
להתראות בטיול הבא לכרמל.

יום רביעי, 19 במאי 2010

לצפון באהבה

טיול חודש מאי יהיה ליומיים בסימן לצפון באהבה.
ביום שישי נעשה קטע משביל הגולן וביום שבת נחזור לשביל ישראל בנחל עמוד עליון.
לצפון באהבה
מילים: דודו ברק, לחן: נורית הירש,שירה: יגאל בשן

כשהשמש חיוך אחרון לחרמון
תשלח ביום רוח של סתיו,
יצלצל טלפון בפיקוד הצפון
זה אנחנו מעבר לקו.

את, אני והחורף נזמין אז ארמון
על הר ערפל וענן,
שם חצב וכרכום יפרחו בהמון
חיוכים ישלחו בלבן.

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון
עד כינרת ועד לרמה,
נזמר והשיר יעפיל לעמון,
יהדהד עד מדבר השממה.

במזחלת של קרח לצליל פעמון
שירנו עולה בשלווה,
נטפס על גלבוע תבור ועצמון
ושירת חיילים מלווה.

מלווה את שירת הצפון הרחוק
של ארץ נושבת וקור
תחמם ותדליק את ליבנו לצחוק
ותמיס מצב רוח אפור.

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון
עד כינרת ועד לרמה,
נזמר והשיר יעפיל לעמון,
יהדהד עד מדבר השממה.

יום יבוא והשמש יציץ חייכני,
ירדו השלגים מהרים,
ופלגים יזרמו בין פרחי צבעוני
בשבילים הכחולים, הקרים.

את, אני והחורף הביתה חוזרים
שלום לך, ממלכת הכפור,
חיילי הצפון נתראה בהרים
בשנה הבאה נחזור.

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון
עד כינרת ועד לרמה,
נזמר והשיר יעפיל לעמון,
יהדהד עד מדבר השממה.

יום רביעי, 5 במאי 2010

הקשר בין שלומית לעין כרם

למרות הבחירה במסלול בשל הקרבה ליום השואה ויום העצמאות, המור"ק הפעם עסק בנצרות. יותר ספציפי בקשר בין שלומית (שזהו שמי) לעין-כרם.וכמובן שהוא נערך בכנסיית יוחנן בהרים.
יוחנן המטביל היה יהודי שנולד למשפחת כוהנים מיוחסת ממשמרת אביה (אחת ממשמרות הכהונה במקדש השני). אביו זכריה בן ישראל שירת ככוהן בבית המקדש ואמו אלישבע הייתה אף היא מזרע הכהונה, והיא ידועה כבת דודתה של מרים, אם ישו. על פי המסורת הנוצרית, יוחנן נולד בין 2-6 לפנה"ס וחי בכפר עין כרם הסמוך לירושלים, בו פעלה באותה עת קהילה יהודית.
יוחנן גדל במשפחת כהונה אריסטוקרטית, אך בחר לעצמו דרך חיים בלתי שגרתית, רחוקה ממעמד וסדר: הוא הסתובב בהרים ומזונו כלל חגבים ודבש בר. תודעתו האפוקליפטית התבטאה בקריאה לאנשים לחזור בתשובה לפני יום הדין הקרב ובא במילים בוטות וישירות.
כחלק מתהליך ההיטהרות הטביל יוחנן את מאמיניו בנהר הירדן, ומכאן כנויו "המטביל". הוא אף הטביל את קרוב משפחתו, ישו, אירוע הנחשב למרכזי בחיי שניהם, ותיאורו הציורי מופיע רבות באמנות הדתית-נוצרית.
דמותו הכאריזמטית של יוחנן סחפה אחריה מאמינים רבים, אך גם עוררה את דאגתם של השלטונות הרומיים מפני "המטיף בשער" שביקש לא פעם לערער את הסדר הציבורי. הוא לא חסך את שבט לשונו מההנהגה הפרושית ומן הכהונה הצדוקית ואף מן המלך, דבר שהיה בסופו של דבר בעוכריו.
יוחנן מתח ביקורת נוקבת מעל במות העיר על הטטרארך הורדוס אנטיפס שנישא להרודיאס, שהייתה קודם נשואה לאחיו הורדוס השני. דבריו של יוחנן עוררו את חמתה של הרודיאס שאילצה את הורדוס לאסור את יוחנן.
יוחנן נכלא במרתף מבצרו של הורדוס במכוור (עבר הירדן), אך לא היה בכך די להרודיאס. היא חיכתה לשעת הכושר להינקם בו, וזו הגיעה על ידי בתה שלומית ביום הולדתו של הורדוס:
"וַיְהִי... כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הוֹרְדוֹס מִשְׁתֶּה בְּיוֹם הֻלֶּדֶתו לִגְדוֹלָיו וּלְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְרָאשֵׁי הַגָּלִיל, וְתָּבֹא בַת הוֹרוֹדְיָה וַתְּרַקֵּד וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס וּבְעֵינֵי הַמְסֻבִּים עִמּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַנַּעֲרָה: שַׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶת־אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי וְאֶתֵּן לָך!... וַתֵּצֵא וַתֹּאמֶר לְאִמָּהּ: מָה אֶשְׁאָל? וַתֹּאמֶר: אֶת רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל! וַתְּמַהֵר מְאֹד לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר: רְצוֹנִי שֶׁתִּתֵּן לִי עַתָּה בַקְּעָרָה אֶת רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל... וּמִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחַד הַטַּבָּחִים וַיְצַוֵּהוּ לְהָבִיא אֶת רֹאשׁוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר, וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה, וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֶל אִמָּהּ." (– הבשורה על פי מרקוס)
סצנת המוות הקשה הפכה לאחד האירועים המסופרים ביותר בתרבות הנוצרית, וזכתה ברבות הימים לביטוי רב בספרות ובאמנות; אוסקר ויילד כתב את המחזה "שלומית" ששימש בסיס לאופרה באותו שם מאת ריכארד שטראוס. קטע מפורסם באופרה הוא "ריקוד שבעת הצעיפים" של שלומית, שנחשב לאחד הקטעים האירוטיים הידועים ביותר במוזיקה הקלאסית.