לפני שנה עבר אלי המקל

והחלטתי לעשות משהו קצת אחר

לא רק סתם צעידה בשבילים

אלא שיהיו מלווים גם בשירים.

למרות שכתיבה הוא לא הצד החזק שלי

החלטתי גם לתעד בבלוג אישי

כי זה מה שמתאים לטכנולוגית שכמותי.

היום מסתיימת לה שנת היובל

עם תריסר טיולים בארץ-ישראל

הגענו לסוף השנה הנפלאה

וזה הזמן להגיד תודה.

לכל הצועדים והצועדות

שטיפסו על הרים וירדו במורדות

צעדו בשבילי השירים

ושרו שירים בשבילים:

עין גדי, עין כרם, בארי, כנרת וירקון

נגב, כרמל, גליל, גולן ומכתש רמון

דרך בורמה וקיסריה שלחוף הים התיכון.

לדואגים בסוף מסלול לקפה ולבירה קרה

למכיני הארוחות ולזו שעל הקדרה,

למשעשעים והמבדרים,

ולצלמים שהנציחו את הרגעים היפים.

תודה ענקית במיוחד

לדודי, שכמותו יש רק אחד

לשבילים מקסימים אותנו לקח

ומור"ק לתת אף פעם לא שכח.

את פרק השביל אסיים

ואת מיכל ועינת אברך

את המקל לכן אני מעבירה

ושיהיה הרבה בהצלחה!

השיר האחרון של חגיגת יום ההולדת,

שיר סיום לשנה הנפלאה,

שמוקדש לטיולים בשנה הבאה.

קבלת השבת בקיסריה

אחר צהרים קסום של נובמבר עם מזג אויר של ספטמבר...

מסלול יפיפה לאורך הים מהאיצטדיון בקיסריה עד לשפך נחל תנינים ובחזרה

הליכה לקיסריה

טיול חודש נובמבר יהיה שוב בשביל ישראל מתחנת הכוח אורות רבין שבחדרה לאורך חוף הים בקיסריה עד שפך נחל תנינים. טיול אחר הצהרים וסיום בשקיעה.

מה יותר מתאים משירה של חנה סנש הליכה לקיסריה שנכתב ב- 1942. השיר נכתב בקיבוץ שדות ים, שמדרום לקיסריה העתיקה, שם התגוררה באותה תקופה חנה סנש, זמן קצר לפני יציאתה לשליחות שממנה לא שבה. השיר מזוהה עם יום השואה והגבורה. אני לא יכולה להתעלם מהקשר החזק שלי למאורעות השואה כבת לניצולי שואה. למרות זאת החלטתי לבחור בשיר שמשדר יותר אופטימיות.

נחל התנינים (מתוך: שירונט)
מילים: אהוד מנור, לחן: נחצ'ה היימן

שוב אני כאן לידך
ושוב הולם ליבי איתך,
אך איפה הם כולם,
אותם ילדי השמש?
הסירות כולן טבעו
וחברי כולם נסעו,
גשרון העץ שהתמוטט
עוד מטייל בין שתי גדותיך.

התזכור את השמיים
שטיילו על פני המים,
את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף?
התזכור שירי ירח
וחצב בודד פורח,
את המחצבה שהתעטפה באור כסוף?

צליל מוכר קולטות אוזני,
אני עוצם את שתי עיני,
לאן הם נעלמו, פעמוני הכסף?
כשהיתה כאן מדורה,
עלה עשן, עלתה שירה,
ובאחת אחר חצות,
זוכר, גילינו את החושך.

התזכור את השמיים...

הכרמל ניצב איתן,
ירוק צבעו של התלתן,
מימיך לעולם זורמים (זורמים) בנחת.
גם היום כמו אתמול
ימינה כביש ועץ משמאל,
ורק עיניים אחרות
אני רואה בתוך המים.

התזכור את השמיים...

סוף שבוע במדבר

כמעט שבועיים עברו ועוד לא הספקתי להעלות על הכתב את החוויות מסוף השבוע המדהים בדרום והנה כבר מחר טיול חודש נובמבר .

ביום שישי אחרי הליכה בנחל חוורים ובהמשך בעין עובדת וטיפוס תלול עד לחניון עין עבדת עליון, הגענו לחאן זית במדבר. בריכה, בירות, מתאבנים על האש, קבלת שבת, פויקה, פונדו שוקולד,

ירח מלא, צינת מדבר ולינה משותפת באוהל טיפו...
אחרי השכמה מוקדמת בשבת, כשרמי וצוותו מכינים לנו את הסנדביצים המושקעים, יצאנו לחפש את החלמוניות. משם המשכנו למכתש רמון להליכה בשביל ישראל - רכס סהרונים ופרסת נקרות

טיול אתגרי. נוף מהמם. המאמץ היה שווה.

תודה לג. את ג. על התמונות. עוד תמונות: גלעד- יום שישי, יום שבת; גילי -בפייסבוק

אנחנו כבר בתחילת נובמבר. נשאר טיול נובמבר וחגיגת יום ההולדת בדצמבר ואוטוטו שנת היובל מסתיימת לה.

חולות מדבר הביאו חום אל דרך

אמצע אוקטובר. החגים עברו חלפו זה מכבר. ביום חם ובערב כבר יותר נעים. ימים של שרב וימים של צינת בוקר. שנת החמישים אוטוטו לפני סיום.

מחר יורדים דרומה לטיול של יומיים.

יום שישי - נחל חוורים ועין עובדת

יום שבת - קטע בשביל ישראל רכס סהרונים ופרסת נקרות .

הטיול הלילי יהיה באורחאן זית המדבר עם פויקה ומצב רוח.

בחרתי בשיר טיול לילי שאת מילותיו כתב עמוס אטינגר והלחין מאיר נוי.

שיר ישן נושן בעל ביצועים רבים. זו לא פעם ראשונה שאני בוחרת שיר בביצוע הפרברים. כל פעם מחדש אני נרגשת לשמוע את השירה וניגון הגיטרות.

חולות מדבר הביאו חום אל דרך,

ורוח של ערבית על הגבעות נשבה

ובמשעול להר פסעו עלמה ועלם

מלחשים היו הם שיר של אהבה.

ציפור לילית שורקה לשמי הליל

ושיח דוקרני הוצת בלהבה

על אבן של דרכים ישבו עלמה ועלם,

מלחשים היו הם שיר של אהבה.

פנס השביל כבה דומם ברוח,

אדם כילה יומו, איגרת נכתבה,

במעלה השביל פסעו עלמה ועלם,

מלחשים היו הם שיר של אהבה.

הקיץ היום אל שיברונו של ליל

תם יום של שרב, הגיע יום סוער

ועל פסגת ההר לחשה עלמה לעלם

שיר אהבה אשר לעד לא יגמר.

שבת אחר הצהרים לאורך הירקון

טיול מספר 9 באווירת סוף הקיץ. ראש השנה מאחורינו. החום כבר פחות מעיק. בשמים עננים של סתו. רוח קרירה בלילה מול הים.

חבורה בהרכב מלא ואורחים התייצבו לטיול כשבראש מוביל כרגיל צ'יף החמוד (כיאה לשמו). אחרי שלוש שנים שצ'יף חלק מהצועדים הוא זכה סוף סוף לחולצה משלו.

חזרנו היום לשביל ישראל מקרית עתידים לאורך הירקון ועד חוף תל ברוך. מרבית השביל חופף לשביל הולכי הרגל והאופניים. הלכנו כשמשמאלנו הירקון - ברווזים, שבע טחנות, גשר המכביה וגם גינת ורדים קטנה לזכרה של רוז פיזם. מימין התחלפו התמונות - מדשאות הפיקניקים וענני עשן המנגלים, יער בראשית, הממדיון, הצפארי ורעש התוכים קיר הטיפוס, מזרקות והאגם עם סירות הפדלים.

ליד האגם עשינו הפסקה לחידון מור"ק ראש השנה ואכילת תפוח בדבש. יש לציין לשבח את הבקיאות של החבורה במנהגי החג.

סיימנו בחוף תל-ברוך בבירה קרה, קפה קר ורוח צוננת.

"רוחות נשקו את פני הים

ויום נוסף של קיץ תם

........

מן זמן מוזר כזה, בין קיץ ובין סתיו

ורוח החמסין נדם, שותק כמו נכלם

וזה סימן שבא לקיץ סוף."

שנה טובה וגמר חתימה טובה. בטיול הבא יורדים דרומה לסוף שבוע.

לאורך הירקון

הטיול הבא יהיה טיול ערבית בשבת של אחרי ראש השנה להורדת ארוחות החג ולתשליך (באיחור של יום). המסלול יהיה בשביל ישראל לאורך הירקון בת-אביב מקרית עתידים ועד חוף הצוק.

גם הפעם בחירת השיר קשה. השירים שהיו על סתו היו עצובים, לא מתאימים או קשים לשירה. לבסוף, מתוך שפע השירים שקשורים לתל-אביב בחרתי את עיר לבנה, שירה המקסים של נעמי שמר על תל-אביב. אפילו פירסמתי את ביצועה שלומית אהרון. ואז במקרה (אולי אין כזה) דודי שמע את סופו של קיץ של ריקה זראי. והבחירה נפלה...

סופו של קיץ

מילים: יוסי בכר, לחן: נחצ'ה היימן

רוחות נשקו את פני הים
ויום נוסף של קיץ תם
וטעם מלח משכר את כל החוף
ודוגיות שוב נקשרות, אל קצות המזחים
וזה סימן שבא לקיץ סוף.

זמורות בכרם מיותם,
צרובות מחום של קיץ חם
וצל ענן כבר מטייל כולו רטוב
והחריש יוצר תלמים, חומים ואדומים
וזה סימן שבא לקיץ סוף.

והאפנה אט משתנה, ממש כדרך העונה
מן זמן מוזר כזה, בין קיץ ובין סתיו
ורוח החמסין נדם, שותק כמו נכלם
וזה סימן שבא לקיץ סוף.

שתהיה לכולנו שנה טובה, עם עוד הרבה טיולים ושירים.

שלומית.

טיול לילה בדרך בורמה

את טיול חודש אוגוסט ערכנו בהרי ירושלים. פתחנו בהדלקת נרות (שכבו מהרוח הצוננת) ובארוחת שבת ליד שורש. כשהחל להחשיך ירדנו בדרך בורמה (מכיוון בית מאיר למסילת ציון) לאור פנסים. הירח זרח מאוחר וכיבד אותנו בסיום הטיול בקפה ובשירת שיר הטיול. היה כיף כתמיד.

תודה לנעם על צילומי הלילה.

חום יולי אוגוסט

למעלה מחודשיים עברו מאז התכנס הפורום לטיול החודשי בשביל השירים. טיול יולי, כאמור, הוקדש למסע למען שחרור גלעד שליט. צעדנו מקניון השרון שבנתניה לאורך כביש החוף ועד שפיים. אלפים הגיעו להזדהות ולתמוך. יום שישי אחה"צ. היה חם. לא היה קל לצעוד בחום. אבל מה הקושי הזה לעומת הסבל של גלעד.

אירוע אחד קשה במיוחד היה לי בצעדה. ליד מכון וינגייט עשינו הפסקה. המשפחה נכנסה לנוח. כשהם ירדו בכביש מהמכון לתוך ההמון שפילס להם דרך, הבטתי באביבה שליט. בעינים. בידיים שרעדו. דמעות הציפו אותי...היא ילדה את גלעד חודשיים לפני שאני ילדתי את אסף (שבהקשר מצמרר נולד 4 ימים אחרי הנפילה של רון ארד בשבי). איפה אסף, שהתחיל לפני חודש את חייו העצמאיים ואיפה גלעד שמחר (28.8.10) ימלאו לו 24.

עם המטען ומטענים אחרים שמזכירים לנו כל פעם מחדש את המאבק לקיומנו כאן, היום אנחנו נפגשים לטיול לילה בדרך בורמה עוד סמל במאבק לעצמאות.

בחירת השיר לשביל היתה קשה. האם לבחור שיר הקשור לאיזור (כגון באב-אל-ואד) או אולי לבחור שיר שקשור ללילה (הרי זהו טיול לילה) או לירח (הטיול יהיה לאור ירח). יש שירים רבים שקשורים ללילה או לירח. בסופו של דבר הבחירה שלי היא השיר בשדות בית לחם. אור הירח על ההר..... שיר מקסים שניתן לשיר אותו בחברותא. והביצוע של הדודאים מקסים.

בשדות בית לחם

מילים (מתוך שירונט) ולחן: נעמי שמר

אור הירח על ההר
לילה לבן בשדות בית לחם
תן מילל בקול נשבר
אנה פנה עדרי ללכת
אח לנשר ולעיט
אין לי שם ואין לי בית
הי חלילי ילל, ילל חלילי
עד ליל אוסיף ללכת
עם תרמיל רועים על שכם
הי חלילי ילל, ילל חלילי

אבן מוטלת על לבי
כאבנים בשדות בית לחם
רוח עובר בעשבים
אנה פנה עדרי ללכת

אי שם בסוף הדרך
התחכי עד רדת ערב
הי חלילי ילל, ילל חלילי

התחכי להלך
עם הלחם והמלח
הי חלילי ילל, ילל חלילי

אור הירח על ההר
לילה לבן בשדות בית לחם

ותן לנו לשוב ולראותו...

טיול חודש יולי מתוכנן ליום שישי 2.7.2010. הפעם החלטתי לחרוג ממנהג הטיולים בשבילי הארץ למטרה חשובה ביותר - לחבור למשפחת שליט במסע למען שחרורו של גלעד מנתניה להרצליה.

לפני למעלה משנה חזרתי בטיסת לילה מפריז לתל-אביב. על ידי ישב נעם שליט שחזר מעוד פגישה אצל השלטונות בפריז. התלבטתי ארוכות האם לפתוח בשיחה. חששתי האם הוא יהיה פתוח לשוחח או לא. בסופו של דבר נרדמתי אבל לא באמת ישנתי. כל האירוע של החטיפה, השבי והמאמצים לשחרורו מאד הטרידו אותי. רציתי לומר לו כמה מילות עידוד. בסופו של דבר התגברתי על החשש ולקראת נחיתה כשהתעוררתי, פתחתי בשיחה. כשאמרתי לו שאני מחזקת אותם הוא אמר לי משפט שזכור לי היטב "לא אותנו צריכים לחזק אלא את גלעד שנמצא בשבי". הלוואי והמסע הזה יביא כבר את גלעד הביתה.

בכל טיול אני בוחרת שיר וגם הפעם. אחד השירים היותר מזוהים עם המאבק לשחרורו של גלעד הוא אנחנו לא צריכים בביצועו של שלמה ארצי למילותיו של אבי קורן הלחן של שמואל אימברמן.

".... ותן לנו לשוב ולראותו

- יותר מזה אנחנו לא צריכים"

כבר יבשו עינינו מדמעות,
ופינו כבר נותר אילם מקול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל.

את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כבר כאבנו אלף צלקות,
עמוק בפנים הסתרנו אנחה.
כבר יבשו עינינו מלבכות -
אמור שכבר עמדנו במבחן.

את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לה להיות שנית איתו -
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כבר כיסינו תל ועוד אחד,
טמנו את ליבנו בין ברושים.
עוד מעט תפרוץ האנחה -
קבל זאת כתפילה מאוד אישית.

את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו -
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

שביל ישראל מעוספיה ליגור

הרכב מלא (20 איש) התייצב לטיול החודשי. כמנהגנו בחודשי הקיץ, הטיולים קצרים יותר והם נערכים בשעות אחר הצהרים ולפעמים גם בלילה. התחלנו לצעוד קצת אחרי 16:00 מעוספיה (נקודה שכבר מוכרת לנו - הירידה לנחל חיק). אחרי רבע שעה של הליכה נכנסנו לתוך חורש מקסים והתחלנו את דרכנו מטה לכיוון קיבוץ יגור. הפסקה ראשונה במצפור לזכרם של לוחמי מלחמת ההתשה שם זכו הבנות למניפות צבעוניות כדי שיוכלו לצנן עצמן בחום.

ירדנו בערוץ נחל נחש, ששמו שונה לנחל המעפילים, בעקבות החלטה של ועדת השמות הממשלתית, כי בערוצים אלה ירדו המעפילים ששוחררו ערב קום המדינה על ידי הפלמ"ח ממחנה העצורים בעתלית.

דרך יפיפיה עם כל היופי של הכרמל: צמחיה צפופה של אורנים, עצי קטלב ועלי דפנה, צוקי סלעי דולומיט ו"חלונות" בין העצים מהם נשקף נוף הקריות והגליל התחתון.

הפסקה נוספת ב"קרחת סלעית" קטנה ובה בור קטן - זוהי הוטת ג'ין. הוטה הוא השם הערבי לבולען, שהוא פיר או בור, שנוצר בתהליכי המסה טבעיים (קארסט). ג'ין - זה שד. ישנן הוטות נוספות בארץ. המפורסמות הן ההוטות בהר מירון, שאגדות רבות מסופרות עליהן. פיתחה העליון של הוטת ג'ין (בולען השד), מאפשר בקושי מעבר לאדם והמשכה צר אף הוא, אינו מאפשר לגלות את כל עומקה ולכן גם לא ננסה! הג'ין הוא השד ש"הוצמד" להוטה, אולי מפני שנדמה היה למישהו שאד עולה לעתים מהפתח, ואלה הן נשיפותיו של הג'ין... או "ג'ין מי שיורד למטה".

זו היתה הפסקה תרבותית. תחילה חיפשנו מטמון שנמצא ע"י גלעד וזיכה אותו בפרס.לאחר מכן, שמענו מור"ק מדודי אודות השבת השחורה, בה נערכו חיפושים ומעצרים ע"י הבריטים ב- 29 יוני 1946 בקיבוצים רבים. את ההצלחה הגדולה ביותר נחלו הבריטים בקיבוץ יגור.

המשכנו לרדת בשביל במתינות במדרון התלול חולפים על פני קטלבים שהגזע שלהם מבורג עד לקיבוץ יגור שם קיבלנו את השבת בארוחה המסורתית.

תודה לשי על הצילומים.

להתראות בטיול הבא.

ההר הירוק תמיד

לטיול חודש יוני נצפין לכרמל, ההר הירוק כל ימות השנה, בשביל ישראל מעוספייה ליגור ולמילות השיר ההר הירוק תמיד שאת מילותיו כתב יורם טהרלב בן קיבוץ יגור והלחן של מוני אמריליו:

פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט,
ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת
ותכלת השמיים וענן יחיד
וראיתי -
את ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.

במשחקי ילדות קלי השכרון
רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון
ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים
אז ברחתי -
אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.

בשנות הנעורים, בשנות האהבה
טיפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה
השקפנו למרחק, לעבר העתיד
וחלמנו -
על ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.

הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים,
מתוך המלחמות חזרנו כאחים
הבאנו על כפיים רע וידיד
ונפרדנו -
מול ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.

וילדינו כבר היום הם עלמים,
הורינו - שערם הלבין מרוב ימים.
אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט
אל אחינו -
אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.

גולן וגליל

כבר שבוע עבר מאז יצאנו קבוצה מאד מצומצמת (11) לסוף שבוע בצפון, אבל רק עכשו אני מוצאת זמן לכתוב. סוף השבוע היה מאד לא רגוע. הרבה אקשן וחוויות. כזה שאי אפשר לשכוח גם אחרי שנים רבות.
גלעד היטיב לתאר זאת:
עייפים אך מרוצים, אנחנו מודים לכל מי שבא, הלך, קרטע, זחל והגיע, הדליק, בישל ואפה, אכל ושתה, שר זמירות שבת שיכור או שלא, הביא סדין או שק"ש, ישן למרות הנחירות, נחר, לא ישן כל הלילה אבל קם בבוקר, חיכה, חיכה, חיכה, עד שכל האופניים עברו, לא אכל כלום בבוקר אבל הלך 14 ק"מ בחום מטורף, גם לאילו שסבו לאחור רק כדי לקבל את המגיעים בקפה קר, לאילו שהלכו בחום וטיפסו על קירות המצוק, שרו כל הדרך כמעט, הגיעו לקו הגמר ואכלו בשארית כוחם את הסנדביצ'ים של רמי וגם לכל מי שלא בא אבל תמך מרחוק.
תמונה אחת שווה אלף מילים וזה הרגע הכי קל שהיה ביומיים האחרונים!

אז מה היו לנו שם?
עלינו לרמה דרך חמת גדר. פיקניק בוקר (איך אפשר בלי יוגורט וגרנולה או קפה ומאפה) בעין תאופיק. השארנו את המכוניות בנטור ויצאנו לצעידה מעגלית בשביל הגולן. ירדנו לנחל סמך, עשינו הפסקה למור"ק של דודי על מלחמת המים תחת הגשר הסורי, עברנו באום אל קנטיר, עליה חדה אך לא ארוכה וחזרה למכוניות. את הלילה העברנו בחאן ברמות בארוחת ערב של פויקה בניצוחה של מיכל , בשירה באחריות פיני, בלינה משותפת עם הרבה בירה ומצב רוח.
בשבת, השכמנו הרבה לפני המתוכנן. התקפלנו בזריזות כי שמענו שהיציאה מרמות נסגרת בגלל טריאטלון. היציאה החפוזה לא עזרה לנו כי בכל זאת נעצרנו ע"י שני שוטרים חביבים. העברנו איתם את הזמן ועודדנו את הרוכבים. בליווי משטרתי קצר נסעו למירון לתחילת המסלול (נקודה שכבר היינו בה כשירדנו מהמירון). הלכנו בשביל ישראל בנחל עמוד עליון. בעין תרון פיני, ניצה, יוכי ונעם סבו אחורה ושבעה אמיצים המשכנו עד סוף המסלול, שם חיכו ארבעתם עם קפה קר ובירות קרות. סיימנו את היום בארוחת צהרים של הסנדביצים של רמי. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים עד מאד.
וכך חרזה לנו פיני:
הנוחר של הערב צופה במונדיאל
אך אם יתמזל לי המזל
ארדם לפניו ואחלום על פויקה ובירה
על דרך יפה שכף רגלי לא הכירה
אך אופס..זה לא יקרה כי בינתיים
הנוחר של הערב עצם כבר עיניים...

תודה לגלעד ונעם הצלמים שצילומיהם משולבים(למי שלא שם לב).
להתראות בטיול הבא לכרמל.